המדריך לסוגי שליכט: אקרילי, מינרלי, צבעוני ותרמי

מה זה שליכט, בשתי שורות

שליכט הוא שכבת הגימור הדקה שמורחים על הטיח, בעובי של מילימטרים בודדים, והיא זו שנותנת לקיר את הטקסטורה, את הגוון ואת ההגנה מפני מזג האוויר. הטיח מיישר את הקיר; השליכט הוא מה שרואים ונוגעים בו בסוף.

המילה הגיעה מגרמנית (schlicht, חלק), ובעברית של אתרי הבנייה היא התגלגלה לשם כולל לכל ציפוי גימור מרקמי, בפנים ובחוץ. בגלל זה השאלה "איזה שליכט" היא בעצם שלוש שאלות: מאיזה חומר הוא עשוי, איך הוא נראה, ומה הוא עושה לקיר מעבר למראה. המדריך הזה עובר על שלושתן, ומסיים בטבלה שעוזרת לבחור.

שליכט מול טיח: לא אותו הדבר, ולא אותו התפקיד

הבלבול נפוץ, כי בשטח אומרים "טיח שליכט" על הכול. ההבחנה פשוטה:

• טיח הוא שכבת הבסיס. תערובת על בסיס צמנט (או גבס בפנים), בעובי של סנטימטר ויותר, שתפקידה ליישר את הקיר, לסגור את הבלוקים ולתת משטח אחיד. הוא לא מיועד להישאר חשוף.
• שליכט הוא שכבת הגימור. 1 עד 3 מילימטרים לרוב, לפי גודל הגרגיר, על גבי טיח מוכן ופריימר. הוא נותן את המראה הסופי ומגן על הטיח מגשם, משמש ומלכלוך.

יש גם משפחה שלישית שיושבת בין השניים: טיח תרמי, שכבת טיח עבה עם מוליכות חום נמוכה, שמחליפה את הטיח הרגיל ומבודדת בעצמה. עליו כתבנו בנפרד במאמר על טיח תרמי XR432; כאן נשארים בשכבת הגימור.

סוגי השליכט לפי חומר הגלם

שליכט אקרילי

הסוג הנפוץ ביותר היום בישראל. הבסיס הוא שרף אקרילי (פולימר) עם אגרגט מינרלי, והוא מגיע כמשחה מוכנה בפח, מגוונת במכונת גיוון בנקודת המכירה. היתרונות: גמישות שמגשרת על סדקים נימיים, דחיית מים, אחידות גוון גבוהה ומניפת גוונים רחבה מאוד. הוא נדבק היטב לבטון, לטיח, ללוחות גבס ולצמנט בורד, ומתייבש מהר יחסית. החיסרון המוכר: מעבר אדי מים נמוך יותר משל שליכט מינרלי, ולכן על קיר לח או ישן ההכנה של התשתית קובעת הכול.

שליכט מינרלי

הסוג המסורתי. הבסיס הוא צמנט וסיד, והוא מגיע כאבקה יבשה שמערבבים עם מים באתר. היתרונות: נשימה גבוהה, קשיחות, עמידות לאורך עשרות שנים ומראה טבעי של אבן. החסרונות: הוא קשיח, ולכן רגיש לסדקים בתזוזות של המבנה; טווח הגוונים מוגבל, ולרוב צובעים עליו; וקשה יותר להשיג גוון אחיד בין ערבוב לערבוב. הוא דורש בעל מקצוע מנוסה יותר.

שליכט סיליקוני ושליכט סיליקטי

שתי משפחות משנה שפחות מוכרות בשוק הפרטי ונפוצות יותר בפרויקטים. שליכט סיליקוני מבוסס על שרף סיליקון ומשלב דחיית מים גבוהה עם נשימה טובה. שליכט סיליקטי מבוסס על סיליקט אשלגן ("זכוכית מים") ונקשר כימית לתשתית מינרלית, עם נשימה קרובה לזו של שליכט מינרלי ואחידות גוון טובה יותר. שניהם יקרים יותר מאקרילי, ובישראל רואים אותם בעיקר במפרטים של מבני ציבור ומגורים רוויים.

"שליכט צבעוני" הוא לא סוג, הוא תכונה

הרבה שואלים מה ההבדל בין שליכט אקרילי לשליכט צבעוני, והתשובה היא שרוב השליכט הצבעוני בישראל הוא אקרילי. "צבעוני" אומר שהגוון נמצא בתוך החומר עצמו, לאורך כל העובי, ולא בשכבת צבע שנמרחת אחר כך. המשמעות המעשית: שריטה לא חושפת צבע אחר מתחת, אין צורך בצביעה אחרי היישום, והתחזוקה לאורך שנים היא בעיקר שטיפה.

בתוך השליכט הצבעוני בוחרים גם גודל גרגיר (לרוב 1 עד 3 מ"מ; ככל שהגרגיר גדול יותר, הטקסטורה בולטת יותר ומסתירה יותר אי-שלמויות בקיר) וטקסטורה: משופשף, שבו הגרגירים מפוזרים אחיד; מגורד, עם החריצים שהגרגירים משאירים בזמן השפשוף; או משוך, בתנועה מכוונת של המאלג'. את הגוון עצמו בוחרים ממניפה. שווה להתחיל ממניפת הגוונים לפני שמזמינים פריימר, כי הפריימר צריך להתאים לגוון השליכט.

שליכט תרמי: הסוג שמוסיף בידוד לשכבת הגימור

שליכט תרמי הוא שליכט אקרילי צבעוני שבו האגרגט הרגיל הוחלף במילוי קל במיוחד עם מוליכות חום נמוכה. מבחוץ הוא נראה ומיושם כמו כל שליכט צבעוני: אותו מאלג', אותה מניפה, אותן טקסטורות. ההבדל נמצא במה שהשכבה עושה: היא מונעת מעבר של חום וקור בעזרת מסה תרמית ופועלת לשמירת טמפרטורת החדר לזמן ממושך. זו שכבת גימור שתורמת לבידוד המעטפת, לא תחליף למערכת בידוד מלאה כשהמפרט דורש אחת.

אצל פלס הסוג הזה נקרא תרמוקריל 2.0, שליכט צבעוני תרמי אולטרה לייט, ומספר אחד מהמפרט מסביר למה בעלי מקצוע מתייחסים אליו אחרת: משקל סגולי של 1 עד 1.1 ק"ג לליטר, לעומת 1.6 עד 1.7 בדור הקודם. בשטח זה פח של 16 ק"ג במקום 24 ק"ג, לשטח דומה של 7 עד 9 מ"ר לפח. השליכט מיוצר בהתאמה לת"י 1731, מוליכות החום הנמוכה שלו נמדדה במכון התקנים, והוא מכיל חומר אנטי-בקטריאלי.

תנאי העבודה זהים לאלה של כל שליכט אקרילי: יישום בין 7 ל-35 מעלות, בלי גשם צפוי ב-96 השעות שאחרי, ייבוש למגע בכשלוש שעות וייבוש סופי בכ-72 שעות. מי שרוצה את הסיפור המלא של המשקל והעבודה ימצא אותו במאמר על תרמוקריל 2.0, ואת שלבי היישום, מהכנת התשתית ועד השפשוף, במדריך היישום לבעלי מקצוע.

איך בוחרים: ארבע שאלות לפני שמזמינים פח

עוד שני דברים שמשפיעים על התוצאה יותר ממה שנדמה: הפריימר, תמיד בגוון של השליכט, כי פריימר בגוון אחר מציץ דרך הגרגירים; והתזמון, כי שליכט אקרילי לא מיישמים בקור, בחום קיצוני או כשגשם בדרך. שניהם מוסברים לעומק במדריך היישום.

לסיכום

שליכט הוא שכבת הגימור, לא הטיח. אקרילי ומינרלי נבדלים בחומר הגלם ובאופי (גמיש ואחיד מול נושם וקשיח), "צבעוני" מתאר גוון שנמצא בתוך החומר, ותרמי הוא הסוג שבו שכבת הגימור עצמה תורמת לבידוד. כשמשווים בין מוצרים תרמיים, לא רק בין סוגי שליכט, המדריך לבחירת ציפוי תרמי מפרט מה לשאול ומה לבדוק. עוד מדריכים ומאמרים מחכים בבלוג של פלס, ואת המוצרים עצמם רואים בעמוד המוצרים.

שאלות נפוצות

האם שליכט זה טיח?

לא. טיח הוא שכבת הבסיס העבה שמיישרת את הקיר, ושליכט הוא שכבת הגימור הדקה שמורחים עליו אחרי פריימר. הם עשויים מחומרים שונים ומשרתים תפקידים שונים: הטיח נותן משטח יציב ואחיד, והשליכט נותן את המראה, את הגוון ואת ההגנה מפני מזג האוויר. בדיבור יומיומי מערבבים ביניהם; במפרט לא.

מה ההבדל העיקרי בין שליכט אקרילי לבין שליכט מינרלי?

חומר הגלם. שליכט אקרילי מבוסס על שרף פולימרי, מגיע כמשחה מוכנה וגמיש, ולכן דוחה מים ומגשר על סדקים נימיים עם גוון אחיד. שליכט מינרלי מבוסס על צמנט וסיד, מגיע כאבקה, נושם יותר וקשיח יותר, ולכן רגיש לסדקים ומוגבל בגוונים. הבחירה תלויה בקיר, במראה הרצוי ובמי שמיישם.

האם שליכט צבעוני אטום למים?

שליכט צבעוני אקרילי דוחה מים: גשם זולג עליו ולא נספג בו, וזה מה שמגן על הטיח שמתחת. הוא לא שכבת איטום, ולא מחליף איטום במרתפים, במעקות או במפגשים עם הגג. כדי שהדחייה תחזיק לאורך שנים, התשתית צריכה להיות יבשה ביום היישום, ובלי גשם צפוי בימים שאחריו.

מה זה חיפוי שליכט?

"חיפוי שליכט" הוא השם שמשתמשים בו כשהשליכט משמש כגימור החזית במקום חיפוי אבן, קרמיקה או לוחות. הקיר המטויח מקבל שכבת שליכט צבעוני מרקמי, והיא הפנים הסופיות של הבניין. זו חלופה קלה יותר במשקל ובביצוע לחיפוי קשיח, שמאפשרת לבחור גוון וטקסטורה, ולשלב בשכבת הגימור גם סוג תרמי.