שליכט חיצוני לבית פרטי: מה לבחור ולמה

לבית פרטי בישראל, השליכט החיצוני המומלץ ברוב המקרים הוא שליכט צבעוני אקרילי בגוון בהיר, ובחזיתות שפונות לשמש, שליכט תרמי: אותו שליכט צבעוני, רק ששכבת הגימור עצמה תורמת לבידוד. זו התשובה הקצרה. התשובה המלאה תלויה במה שהקיר שלכם עובר, וזה בדיוק מה שהמדריך הזה עושה: עובר על מה שחזית של בית פרטי סופגת לאורך השנה, ומה כל בחירה (חומר הגלם, הגוון, הגרגיר, השכבה התרמית) עושה מול זה.

בית פרטי שונה מבניין משותף בדבר אחד פשוט: מי שבוחר את השליכט הוא גם מי שגר מאחוריו. אין ועד בית, אין מפרט של קבלן, ויש שלוש או ארבע חזיתות שכל אחת מהן פונה לכיוון אחר ומקבלת שמש אחרת. לכן הבחירה כאן היא פחות "איזה מוצר" ויותר "איזה קיר".

מה קיר חיצוני של בית פרטי עובר

• שמש וקרינה. חזית דרומית ומערבית מקבלת שמש ישירה רוב שעות היום, רוב ימות השנה. זה מה ששוחק את הגימור, מדהה גוון ומחמם את הקיר, ודרכו את החדר שמאחוריו.
• גשם ולחות. בחורף הקיר נרטב ומתייבש שוב ושוב. שליכט שדוחה מים מגן על הטיח שמתחתיו; שליכט שסופג מים מתקלף ממנו אחרי כמה חורפים.
• תזוזות. בית "נושם": חם ביום, קר בלילה, מתפשט ומתכווץ. שכבת גימור גמישה מגשרת על סדקים נימיים; שכבה קשיחה מראה אותם.
• לכלוך ואבק. מרקם גס אוסף יותר אבק, וגוון כהה מראה פחות לכלוך אבל סופג יותר שמש. שני הדברים האלה מתנגשים, ועל זה בהמשך.

חומר הגלם: אקרילי ברוב הבתים, מינרלי כשהקיר ישן ונושם

שליכט אקרילי הוא מה שרוב הבתים הפרטיים מקבלים היום, ובצדק: הוא מגיע כמשחה מוכנה בפח, גמיש, דוחה מים, אחיד בגוון ומגוון במכונה לכל מניפה. הוא נדבק היטב לבטון ולטיח חדש, ומתאים לצוות קטן ואפילו לעבודה עצמאית עם קצת ניסיון.

שליכט מינרלי (צמנט וסיד, מגיע כאבקה) הוא הבחירה כשהקיר ישן ונושם: בית אבן, קיר סיד, מבנה לשימור. הוא קשיח, נושם ומחזיק עשרות שנים, אבל רגיש לסדקים בתזוזות, מוגבל בגוונים ודורש בעל מקצוע מנוסה. באזורי חוף וגשם יש מי שבוחרים שליכט סיליקוני, שמשלב דחיית מים גבוהה עם נשימה טובה. על כל המשפחות, וההבדל בינן לבין טיח, כתבנו במדריך לסוגי שליכט.

"צבע שליכט חיצוני": הגוון נמצא בתוך החומר

כשמחפשים "צבע שליכט חיצוני" מתכוונים לרוב לאחד משני דברים. הראשון הוא הגוון של שליכט צבעוני: הפיגמנט נמצא בתוך המשחה, לאורך כל העובי, ולא בשכבת צבע שנמרחת אחר כך. שריטה לא חושפת צבע אחר מתחת, אין צביעה אחרי היישום, והתחזוקה לאורך שנים היא בעיקר שטיפה. לחזית חדשה זו הדרך.

השני הוא צביעה על שליכט קיים, כשהחזית נראית עייפה אבל השכבה שלמה ויציבה. שליכט אקרילי שלם אפשר לנקות ולצבוע בצבע חוץ אקרילי; שליכט שמתקלף או מתפורר לא צובעים, מסירים ומיישמים מחדש. ההבדל בין שני המצבים הוא בדיקה של כמה דקות עם מברשת קשה: אם הגרגירים נשארים במקום, צובעים.

ועכשיו לגוון עצמו. גוון בהיר מחזיר חלק גדול יותר מקרינת השמש וסופג פחות חום, ולכן הוא ברירת המחדל לחזית שפונה לשמש. גוון בינוני (חול, אפור בהיר, בז' חם) מסתיר אבק ולכלוך טוב יותר מלבן ועדיין לא סופג הרבה. גוון כהה נראה מצוין ביום הראשון, אבל על חזית דרומית הוא מתחמם יותר ודוהה מהר יותר. בוחרים ממניפה, ועדיף על דוגמה בשטח, בשמש של הבית עצמו: את המניפת הגוונים כדאי לפתוח לפני שמזמינים פריימר, כי הפריימר צריך להיות בגוון של השליכט.

גרגיר ומרקם: מה מסתיר ומה אוסף

גודל הגרגיר נע לרוב בין מילימטר אחד לשלושה. גרגיר גדול נותן טקסטורה בולטת ומסתיר אי-שלמויות בקיר, אבל אוסף יותר אבק ונראה כבד על בית קטן. גרגיר דק נראה נקי ומודרני, ודורש קיר ישר ומוכן היטב, כי הוא לא מסתיר כלום. לרוב הבתים הפרטיים, גרגיר בינוני במרקם משופשף הוא הפשרה שמחזיקה הכי טוב בין מראה לתחזוקה.

שליכט תרמי לחזית: כשהגימור עצמו תורם לבידוד

בחזית שפונה לשמש שווה לשקול שליכט תרמי. מבחוץ הוא שליכט צבעוני אקרילי לכל דבר: אותה מניפה, אותו מאלג', אותן טקסטורות. ההבדל נמצא בשכבה: האגרגט הרגיל הוחלף במילוי קל עם מוליכות חום נמוכה, והשכבה מונעת מעבר של חום וקור בעזרת מסה תרמית ופועלת לשמירת טמפרטורת החדר לזמן ממושך. זו שכבת גימור שתורמת לבידוד המעטפת, לא תחליף למערכת בידוד מלאה כשהמפרט דורש אחת.

אצל פלס הסוג הזה נקרא תרמוקריל 2.0, שליכט צבעוני תרמי אולטרה לייט, ושני נתונים מהמפרט שלו רלוונטיים במיוחד לבית פרטי. הראשון הוא המשקל: משקל סגולי של 1 עד 1.1 ק"ג לליטר, כלומר פח של 16 ק"ג במקום 24, לשטח דומה של 7 עד 9 מ"ר לפח. סביב בית פרטי זה אומר פחות סחיבה ופחות עומס על הפיגום. השני הוא ההתאמה לקיר של בית: הוא מיוצר בהתאמה לת"י 1731, מכיל חומר אנטי-בקטריאלי, ומיושם על בטון, טיח, לוחות גבס וצמנט בורד אחרי פריימר תרמי. את הסיפור המלא של הדור השני אפשר לקרוא במאמר על תרמוקריל 2.0, ואת שלבי העבודה במדריך היישום לבעלי מקצוע.

טבלת בחירה לבית פרטי

חמש טעויות שרואים בשטח

1. פריימר בגוון אחר. הפריימר מציץ דרך הגרגירים, בעיקר בגרגיר גדול. תמיד פריימר בגוון השליכט.
2. יישום לפני גשם או בקיצון של מזג אוויר. שליכט אקרילי צריך טווח טמפרטורות ויום יבש אחריו. במפרט של תרמוקריל 2.0, למשל: יישום בין 7 ל-35 מעלות, בלי גשם צפוי ב-96 השעות שאחרי, ייבוש למגע בכשלוש שעות וייבוש סופי בכ-72 שעות. גשם על שליכט טרי הוא הסיבה הנפוצה ביותר לכתמים שלא יורדים.
3. גוון כהה על חזית שמש. נראה מרשים בתוכנית, מתחמם ודוהה בשטח. אם רוצים כהה, שמים אותו בחזית צפונית או במסגרות, לא על הקיר הדרומי כולו.
4. דילוג על הכנת התשתית. סדקים לא מטופלים, קיר לח, אבק מטיח חדש: כל אחד מהם יוצא החוצה דרך השליכט תוך שנה. ההכנה היא רוב העבודה, והיא מה שמבדיל בין בעל מקצוע לבין מי שרק יודע למרוח.
5. גרגיר דק על קיר לא ישר. גרגיר דק מגלה כל גל בטיח. אם הקיר לא ישר ואין תקציב ליישור, גרגיר בינוני או גדול יעשה את העבודה.

לסיכום

שליכט חיצוני לבית פרטי בוחרים לפי הקיר, לא לפי הקטלוג: אקרילי ברוב המקרים, מינרלי כשהקיר ישן ונושם, גוון בהיר או בינוני בחזיתות שמש, גרגיר בינוני כברירת מחדל, ושליכט תרמי בחזית שפונה לשמש, שם שכבת הגימור יכולה לעשות גם עבודה של בידוד. מי שמתלבט בין מוצרים תרמיים, ולא רק בין סוגי שליכט, ימצא את השאלות הנכונות במדריך לבחירת ציפוי תרמי. עוד מדריכים מחכים בבלוג של פלס, ואת המוצרים עצמם רואים בעמוד המוצרים.

שאלות נפוצות

איזה צבע שליכט חיצוני מומלץ?

לבית פרטי מומלץ לרוב שליכט צבעוני אקרילי בגוון בהיר או בינוני: הפיגמנט נמצא בתוך החומר, הוא דוחה מים, גמיש ואחיד בגוון, ודורש בעיקר שטיפה לאורך השנים. בחזית שפונה דרומה או מערבה שווה לבחור בסוג התרמי, שבו שכבת הגימור עצמה תורמת לבידוד המעטפת.

מהו גוון שליכט מומלץ?

לחזיתות שמש עדיף גוון בהיר, שסופג פחות חום ודוהה לאט יותר, או גוון בינוני כמו חול, בז' חם ואפור בהיר, שמסתיר אבק טוב יותר מלבן. גוון כהה שומרים לחזית צפונית או למסגרות. בכל מקרה בודקים דוגמה על הקיר עצמו, בשמש של הבית, לפני שמזמינים פריימר בגוון.

מהם סוגי השליכט הקיימים?

לפי חומר הגלם: אקרילי (משחה מוכנה, גמיש ואחיד), מינרלי (צמנט וסיד, נושם וקשיח), סיליקוני וסיליקטי (משפחות משנה שנפוצות בפרויקטים). "צבעוני" הוא תכונה, לא סוג: הגוון בתוך החומר. ושליכט תרמי הוא אקרילי צבעוני שבו המילוי הקל מוסיף לשכבת הגימור תרומה לבידוד.

איך מורחים שליכט צבעוני?

על טיח יבש ויציב מורחים פריימר בגוון השליכט, ואחרי ייבושו מורחים את השליכט במאלג' נירוסטה בשכבה אחידה בעובי הגרגיר, ואז משפשפים במאלג' פלסטיק ליצירת המרקם. עובדים חזית שלמה ברצף, בלי הפסקות, בטווח הטמפרטורות של המפרט וביום שאין אחריו גשם.