שליכט צבעוני: גוונים, מרקמים ואיך בוחרים

צבע שליכט בוחרים בשלושה צעדים: משפחת גוון לפי כיוון החזית והסביבה, מרקם לפי מצב הקיר, ובדיקה של דוגמה על הקיר עצמו, באור של הבית. גוון במניפה וגוון על חזית הם שני דברים שונים, ושם קורות רוב ההפתעות.

המדריך הזה לא עוסק בסוגי השליכט (על אקרילי, מינרלי ותרמי כתבנו במדריך לסוגי שליכט), אלא בשאלה שבאה אחריהם: איך עוברים מאלפי גוונים במניפה לגוון אחד שתאהבו לראות על הבית גם בעוד עשר שנים.

למה הגוון במניפה לא נראה כמו על הקיר

שליכט צבעוני מגוון במכונת גיוון לפי קוד מהמניפה, כך שהפיגמנט עצמו זהה לדוגמה. מה שמשתנה הוא כל מה שמסביב לו:

• גודל. ריבוע של שני סנטימטרים ושטח של מאה מטרים מרובעים הם לא אותו גוון לעין. על שטח גדול גוון בהיר נראה בהיר יותר, וגוון רווי נראה רווי וחזק הרבה יותר ממה שנדמה בחנות.
• מרקם. בשליכט יש גרגירים, וכל גרגיר מטיל צל זעיר. ככל שהגרגיר גדול יותר, הגוון נראה עמוק ומעט כהה יותר מאשר על משטח חלק.
• אור. שמש צהריים ישראלית מלבינה גוונים, חזית צפונית מקבלת אור קריר שמאפיר אותם, ואור אחר הצהריים מחמם כל גוון חום, בז' ואפור.
• רטוב מול יבש. שליכט טרי נראה כהה יותר עד שהוא מתייבש. את הגוון שופטים רק אחרי ייבוש מלא: במפרט של תרמוקריל 2.0, למשל, ייבוש סופי לוקח כ-72 שעות.

המסקנה הפשוטה: המניפה היא נקודת התחלה לצמצום, לא נקודת ההחלטה.

לבן ואפור: שתי המשפחות שהכי מחפשים

שליכט צבעוני לבן

לבן הוא הבחירה הנפוצה לחזית בישראל, ולא במקרה: גוון בהיר מחזיר חלק גדול יותר מקרינת השמש וסופג פחות חום. אבל "לבן" הוא משפחה שלמה, לא גוון אחד. לבן קר, עם נטייה לכחול, נראה חד ומודרני ומבליט קווים ישרים. לבן חם, עם נטייה לשמנת או לחול, רך יותר ומתחבר לאבן, לעץ ולרעפים.

החיסרון של לבן נקי הוא שהוא מראה הכול: אבק, פסי גשם מתחת לאדני החלונות ולכלוך ליד הקרקע. מי שרוצה מראה לבן בלי לשטוף חזית כל חורף בוחר לרוב לבן שבור, לבן עם מעט גוון, שנראה לבן מרחוק ומסתיר הרבה יותר מקרוב.

שליכט צבעוני אפור

אפור הוא המשפחה שגדלה הכי מהר בשנים האחרונות, ובעיקר האפור הבהיר. הוא מסתיר אבק טוב יותר מלבן, מתאים לבנייה מודרנית ומשתלב עם אלומיניום, זכוכית ובטון חשוף. כדאי לשים לב לנטייה שלו: אפור חם (עם מעט בז') נראה רך ומזמין, אפור קר (עם מעט כחול או ירוק) נראה נקי יותר, ובאור של חזית צפונית עלול להיראות כבד.

אפור כהה ואנתרציט נראים מצוין בהדמיה, אבל על חזית שפונה דרומה או מערבה הם מתחממים יותר ודוהים מהר יותר. מקומם הטבעי הוא בחזית מוצלת, בפס תחתון, במסגרות או בקיר הדגשה אחד. על הקשר בין כיוון החזית לבחירת הגוון הרחבנו במדריך לשליכט חיצוני לבית פרטי.

ושאר המשפחות

גווני חול, בז' ואדמה הם הפשרה הקלאסית: מסתירים אבק, מתחברים לנוף ולאבן, ולא סופגים הרבה. גוונים חזקים (טרקוטה, ירוק, כחול) עובדים בעיקר כהדגשה: קיר כניסה, גוף בולט, פס. במניפת הגוונים של פלס יש 1,775 גוונים, לצבע תרמוקריל ולשליכט תרמוקריל כאחד, מחולקים למשפחות (לבנים, בז', חומים, אפורים ועוד), כך שאפשר להתחיל מהמשפחה ולצמצם משם.

מרקם: מה הגרגיר עושה לגוון ולקיר

אותו קוד גוון ייראה אחרת על מרקם עדין ועל מרקם בולט, ולכן בוחרים את שניהם יחד. במניפה של פלס אפשר לראות כל גוון על צבע חלק ועל ארבעה מרקמי שליכט, משליכט 100 העדין ועד שליכט 250 הבולט, לפני שמחליטים.

• מרקם עדין נראה נקי ומודרני ונאמן יותר לגוון שבמניפה. הוא לא מסתיר כלום, ולכן דורש קיר ישר וטיח מוכן היטב.
• מרקם בינוני הוא ברירת המחדל של רוב הבתים: מסתיר אי-שלמויות קטנות ומחזיק טוב מול אבק.
• מרקם בולט מסתיר יותר, נותן לגוון עומק וצל, אבל אוסף יותר לכלוך ועלול להיראות כבד על בית קטן או בגוון כהה.

מעבר לגודל הגרגיר יש גם את אופן הגימור (משופשף, מגורד או משוך), שמשנה את הדרך שבה האור נשבר על הקיר. על ההבדלים ביניהם כתבנו במדריך לסוגי שליכט.

איך בודקים גוון לפני שמזמינים

זה השלב שרוב הטעויות נחסכות בו. חמישה צעדים, לפי הסדר:

1. מצמצמים במניפה לשניים או שלושה גוונים, עם המרקם שתכננתם מודלק, ולא על צבע חלק.
2. מבקשים דוגמה אמיתית במרקם, בשטח של לפחות 50 על 50 ס"מ. כרטיס קטן לא מראה את השפעת הגרגיר והשטח.
3. מניחים את הדוגמה על החזית עצמה, פעם בצד שפונה לשמש ופעם בצד המוצל.
4. מסתכלים בבוקר, בצהריים ובערב, ומחליטים רק אחרי שהדוגמה יבשה לגמרי.
5. בודקים מול מה שלא ישתנה: הגג, המסגרות, האבן, הגדר והבתים השכנים. בחלק מהרשויות יש גם הנחיות לגווני חזיתות, ושווה לבדוק אותן לפני ההזמנה.

עוד שני דברים קטנים שמשפיעים על התוצאה: פריימר בגוון השליכט, כי פריימר בגוון אחר מציץ דרך הגרגירים, והזמנה של כל הכמות לחזית בבת אחת, כדי שכל הקיר יקבל אותה הרצה של גיוון.

טבלת גוונים: איפה כל משפחה עובדת

גוון ושכבה תרמית

מי שבוחר שליכט תרמי לא מוותר על שום דבר מהבחירה הזו. תרמוקריל 2.0, השליכט הצבעוני התרמי של פלס, מגוון לפי אותה מניפה ומגיע באותם מרקמים. ההבדל הוא בשכבה עצמה: היא מונעת מעבר של חום וקור בעזרת מסה תרמית ופועלת לשמירת טמפרטורת החדר לזמן ממושך. בחזית שפונה לשמש, גוון בהיר ושכבה תרמית עובדים באותו כיוון: הגוון סופג פחות קרינה, והשכבה מאטה את מעבר החום שבכל זאת מגיע לקיר.

לסיכום

צבע שליכט לא בוחרים מכרטיס קטן. מתחילים ממשפחת גוון שמתאימה לכיוון החזית ולסביבה, בוחרים מרקם לפי מצב הקיר, ומחליטים רק אחרי דוגמה גדולה, יבשה, על הקיר עצמו ובכמה שעות של היום. לבן שבור ואפור בהיר הם ברירות מחדל טובות לרוב הבתים, וגוונים כהים וחזקים עובדים הכי טוב כהדגשה. את כל הגוונים והמרקמים אפשר לראות במניפת הגוונים, ועוד מדריכים על שליכט, טיח וציפויים מחכים בבלוג של פלס.

שאלות נפוצות

מהם גווני שליכט צבעוני?

שליכט צבעוני מגוון במכונת גיוון לפי מניפה, ולכן טווח הגוונים רחב מאוד: לבנים, בז' וחול, חומים, אפורים, ירוקים, כחולים, אדומים ועוד. במניפה של פלס יש 1,775 גוונים לשליכט ולצבע תרמוקריל. לחזיתות בוחרים לרוב לבן שבור, אפור בהיר או גווני חול, וגוונים כהים וחזקים שומרים להדגשה.